<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ק"ה</h1>
<h2>דף מט:</h2>
דין אם מתנת בריא או שכיב מרע במטלטלי או במקרקעי גובה מהן כתובה. בפ' האומר בקידושין [ס"ה ע"ב], גר' שנים שבאו ממדינת הים ואשה וחבילה עמהן וכו' צריכה שני גיטין וגובה כתובתה מן החבילה, ומסקי' ור' מאיר היא דאמ' מטלטלי משתעבד' לכתובה. מכאן יש לדקדק דרבנן דאמ' לא משתעבדי, היינו אפי' מיניה, וכ"ש מיתמי דמטלטלי דידהו לא משתעבדי לכתובה ולבעל חוב, וכן משמע בפ"ר אליעזר בנדרים [ס"ה ע"ב], דתנן אמ' לו ר' עקיב' אפי' אתה מוכר שער ראשך אתה חייב ליתן לה כתובה, ודייק בגמ' (שמ') [ש"מ] מטלטלי משתעבדי לכתובה, והת' הוה מיניה, מכלל דאיכא למ"ד אף מיניה לא משתעבדי. וכן משמ' בפ' הכותב [כתובות פ"ו ע"א], דא' אמימר האי מאן דאיכ' עליה כתובת אשה וב"ח ואית ליה ארעא ואית ליה זוזי, לאיתת' מסלקינ' לה בארעא, ולב"ח מסלקינ' ליה בזוזי, האי כי דיניה והאי כי דיניה, משמ' דדינה דכתובה בארעא, אפי' מיניה, דאי מיתמי לא משתעבדי לב"ח מטלטלי דידהו. ותימ' מנלן דפליג' רבנ' ור' מאיר מיניה, דהא לענין יתמי, אשכחן פלוגתייהו בפ' האשה שנפלו [שם פ' ע"ב], גבי הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות, ודילמא מצי' למימר דמיניה אפי' רבנן מודו דמישתעבדי, דמיניה אפי' מן גלימא דעל כתפיה, ואמ' ר"ת דהת' מיירי ביבם, וחשוב כמו מיניה משום דבמקום בעל קאי, אבל ביתמי אפי' ר' מאיר מודי דמטלטלי דידהו לא מישתעבדי, דא"כ דר' מאיר אפי' מיתמי קאמ' דמטלטלי משתעבדי לכתובה, זה היה תימ' גדול לומ' דאיך סברתם כל כך דר' מאיר מטלטלי דיתמי משתעבדי לכתובה ולב"ח לא מישתעבדי, ועדיפ' כתוב' מב"ח, ולרבנן גריע' כתובה מב"ח דמטלטלי דידיה, מיניה לא משתעבדי לכתוב', כדמוכחן בפלוגתי', ואילו לב"ח מיניה ואפי' מן גלימ' דעל כתפיה, אלא על כרחי' מיתמי אפי' ר' מאיר מודי דלא גביא ממטלטלי. ותימ' לר' דהא מטלטלי דמתנ' גביא ר' מאיר, כדמוכח' בפ' נושאין על האנוס' [יבמות צ"ט ע"א], גבי מוכר אביו להגבות אמו כתובתה, דמוקי לה כר' מאיר דאמ' מטלטלי מישתעבדי לכתובה, אלמ' אלים כח יתומי' מכח מתנה, דמטלטלי דיתמי לא גביא אפי' לר' מאיר כדפרי', ומטלטלי דמתנה גביא, ומשמע הת' לכאורה דכת' נכסיו לבן, איירי בבריא ואפי' הכי גביא. ובעניינות' נר' דנוכל לדחות דהת' איירי בשגירשה, וא"כ הויא כמו מיניה דאמ' ליה לבן המקבל המתנה לא עדיפת מגברא דאתית מיניה, אבל ביתומים ייפו כחן חכמי', שהרי דמיניה אפי' מגלימ' דעל כתפיה, ואילו מטלטלי דיתמי לא משתעבדא לב"ח. ובפ' יש נוחלין [ב"ב קל"ג ע"א] משמע איפכא, גבי ההוא דהוה קא שכיב ואמרו ליה נכסיך למאן דילמא לפלניא, א"ל אלא למאן וכו', סבר ר' הונא למימ' משום ירוש' אלמנתו ניזונת וכו', א"ל השת' ירושה דאורית' אלמנתו ניזונת מנכסיו, מתנה דרבנ' לא כ"ש, משמ' אי הויא מתנה דאורית', כגון מתנת בריא אין ניזונת, אע"ג דמיורשין קמיתזנא, וכן משמע בפ' נערה שנתפתתה [כתובות מ"ט ע"ב], גבי כותב נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונות מהן, ופרש"י הואיל ואילו בניו הם ולא הוציאו מעות אלא מתנה בעלמא מיבעיא, ואע"ג דמתנה כמכר לענין דאין מוציאין האשה והבנות מהן, בפ' הנזקין [גיטין נ' ע"ב], דהויא כשאר משעבדי הת' הוא דאי לאו דעבד נייח נפשיה לא הוה יהיב ליה מתנה, אבל בנו ליכ' למימ' הכי ע"כ לש', א"כ משמ' הא אם נתנו לאחרים, אין ניזונין אלמ' יש כח למתנה להפקיע... מזונות טפי מירושה, ונ' דיש לדחות הנך ראיות, דלעולם יש כח בכתובה להפקיע... מתנה טפי מכח ירושה, כההיא דפ' נושאין, והא דנקט בפ' נערה מצי למימר לאו דוקא בניו, ה"ה לאחר, אלא משום דאיירי דניזונין ממטלטלי נמי, ודוקא מבניו ניזונת ממטלטלי, הא אם נתנן לאחר אינה ניזונת ממטלטלי, אבל ממקרקעי גביא מזונות אפי' אם נתנן לאחר, וההיא דפ' יש נוחלין נמי מציא למימ' דנקט מתנה דרבנן, דההיא דהויא כ"ש ונסיב לה מק"ו, אבל במתנת בריא דאורית', אי מק"ו לא מצי נסיב לה, מ"מ מכח ה"ה מיהא הוי. ומ"מ נר' שיש לדקדק, דאלימ' כח מתנה להפקיע מזונות וכתובה, טפי מכח יורשין. והר' שמעון מיונבילא דיקדק אותו מהא דאסיקנ' בפ"ק דב"מ [י"ב ע"ב], דשטר שיש בו אחריות נכסים לא יחזיר אפי' בשחייב מודה, דחיישי' לפרעון ולקנוניא, ושטר שאין בו אחריות נכסי' יחזיר דלא גבי ממשעבדי, ואי גבי מן המתנה אמאי יחזיר, ליחוש שמא נתן ממקרקעותיו לאחר, וקאתי לגבות ממנו בהאי שטרא, אלא ודאי לא גבי, אלמא דממתנה לא גבי, ואפי' הכי גבי מיורשי', דלא גרע האי שטרא ממלוה על פה, ופסק' בס"פ גט פשוט [ב"ב קע"ה ע"ב], מלוה על פה גובה מן היורשין. ויש נפקותא גדולה בדבר זה, שאם היה כח יורשי' אלים מכח מתנה, כמ' שהיה משמ' לכאורה בההי' דנושאין על האנוסה, א"כ בזמן הזה שתיקנו הגאוני' שכתובה ומזונות גבי ממטלטלי דיתמי, וחתמ' בעזקתא דריש גלותא ובעזקתא דראש ישיבה ככתו' בכתב רב שרירא גאון, כ"ש דגביא ממטלטלי דמתנה אפי' דאורית' כגו' מתנ' בריא, אבל לפי מה שפי', דכח מתנה אלים, מצי' למימר נהי דתקנוהי הגאוני' דתגבי ממטלטלי דירושה, מ"מ מטלטלי דמתנה לא גביא, ולא מיבעיא אם נתן האב לא גביא, אלא אפי' נתנו יתומי' נמי לא גביא, אע"פ שנשתעבדו בשעת מיתתו קודם נתינתה, כדאשכח' בפרק מציאת האשה [כתובות ס"ט ע"א], גבי אחין ששיעבדו דאין מוציאין למזונות, אע"ג דאם לא שיעבדו היתה ניזונת מהם, ומיהו ממתנת שכיב מרע דרבנ' היתה גובה, מההוא ק"ו דיש נוחלין [ב"ב קל"ג ע"א], השתא בירושה דאוריית' אלמנה גובה כתובתה ממטלטלי מחמת תקנת הגאוני', מתנת שכיב מרע דרבנן לא כ"ש. ולפי מה דפרי' דההיא דפ' נושאין, איירא במתנת שכיב מרע, א"כ היאך הוי משמ' משוחרר הבן לקנות הנכסים, הא מתנ' ש"מ לא חיילא אלא לאחר מיתה, ואין גט לאחר מיתה, וי"ל כדמסקי' בפ"ק דגיטין [ט' ע"א], דנכסים לא קנה, אבל העבד בן חורין הואיל ויצא עליו שם בן חורין, אי נמי נוכל לומ' ששיחרר הבן בבריאות, או כתב לו מעכשיו, אבל מתנת הנכסים הויא מתנ' ש"מ כדפ' לעיל. אי נמי נוכל לדחות, ההיא דנושאין לגמרי בשגירש את אשתו, ובבריא היתה המתנה לבן, וגם הגט, הילכ' מיניה גביא אף ממטלטלי לר' מאיר, א"כ גם ממתנה גביא דלא עדיף מקבל מתנה מגברא דאתי מחמתיה, אבל היתומין היורשין כמה כוחות נתנו חכמים ליתומין יותר מלאבוהון, כגון מטלטלי דיתמי לא משועבדי לב"ח, ואילו מיניה אפי' מגלימ' דעל כתפי. הר' יקר הלוי, אמנם קש' לי א"כ עדיפ' מתנ' ש"מ ממתנ' בריא לפי זה דממתנ' בריא גביא דהוי כנותן ולא עדיף מיניה דגביא אפי' מגלימ' דעל כתפי ואילו במתנת ש"מ לא גביא.
<h2>דף פד.</h2>
ועל אשר שאלת אם תקנו גאוני' לגבות מראוי כגון מלוה או ריבית, שאילתך בשאילת' הראשונים, וכן אנו שונים ומקובלים דאע"ג דאמרי' בבכורות [נ"ב ע"א] ולא האשה בכתובתה דאינה נוטלת בראוי, ומתוך כך היה נראה דאין האשה גובה כתובתה במלוה, על כרחינו אנו צריכים לומר דאשה גובה כתובתה ממלוה כדמפ' בפ' הכותב [כתובות פ"ד ע"א] מי שמת והניח אשה וכו' ואפי' לר' עקיבא, [לא פליג אלא משום דכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה, הא אי לאו דצריכין שבועה היתה גובה, אלא דלגבי אשה חשיבה מוחזקת, ועוד דטעמא דר' עקיבא] טעמ' משום דמטלטלי דיתמי לא מישתעבדי, אבל בזמן הזה אפוכי מטרתאי למה לי הילכך גובה כתובתה מהם, (אלא דלגבי אשה חשיבה מוחזקת). וכן פסק רבי' יצחק בן שמואל וכן פסק רבי' שמחה. הרב ר' שמואל בר מנחם.
<h2>דף פו.</h2>
דין אם מתנת בריא או שכיב מרע במטלטלי או במקרקעי גובה מהן כתובה. בפ' האומר בקידושין [ס"ה ע"ב], גר' שנים שבאו ממדינת הים ואשה וחבילה עמהן וכו' צריכה שני גיטין וגובה כתובתה מן החבילה, ומסקי' ור' מאיר היא דאמ' מטלטלי משתעבד' לכתובה. מכאן יש לדקדק דרבנן דאמ' לא משתעבדי, היינו אפי' מיניה, וכ"ש מיתמי דמטלטלי דידהו לא משתעבדי לכתובה ולבעל חוב, וכן משמע בפ"ר אליעזר בנדרים [ס"ה ע"ב], דתנן אמ' לו ר' עקיב' אפי' אתה מוכר שער ראשך אתה חייב ליתן לה כתובה, ודייק בגמ' (שמ') [ש"מ] מטלטלי משתעבדי לכתובה, והת' הוה מיניה, מכלל דאיכא למ"ד אף מיניה לא משתעבדי. וכן משמ' בפ' הכותב [כתובות פ"ו ע"א], דא' אמימר האי מאן דאיכ' עליה כתובת אשה וב"ח ואית ליה ארעא ואית ליה זוזי, לאיתת' מסלקינ' לה בארעא, ולב"ח מסלקינ' ליה בזוזי, האי כי דיניה והאי כי דיניה, משמ' דדינה דכתובה בארעא, אפי' מיניה, דאי מיתמי לא משתעבדי לב"ח מטלטלי דידהו. ותימ' מנלן דפליג' רבנ' ור' מאיר מיניה, דהא לענין יתמי, אשכחן פלוגתייהו בפ' האשה שנפלו [שם פ' ע"ב], גבי הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות, ודילמא מצי' למימר דמיניה אפי' רבנן מודו דמישתעבדי, דמיניה אפי' מן גלימא דעל כתפיה, ואמ' ר"ת דהת' מיירי ביבם, וחשוב כמו מיניה משום דבמקום בעל קאי, אבל ביתמי אפי' ר' מאיר מודי דמטלטלי דידהו לא מישתעבדי, דא"כ דר' מאיר אפי' מיתמי קאמ' דמטלטלי משתעבדי לכתובה, זה היה תימ' גדול לומ' דאיך סברתם כל כך דר' מאיר מטלטלי דיתמי משתעבדי לכתובה ולב"ח לא מישתעבדי, ועדיפ' כתוב' מב"ח, ולרבנן גריע' כתובה מב"ח דמטלטלי דידיה, מיניה לא משתעבדי לכתוב', כדמוכחן בפלוגתי', ואילו לב"ח מיניה ואפי' מן גלימ' דעל כתפיה, אלא על כרחי' מיתמי אפי' ר' מאיר מודי דלא גביא ממטלטלי. ותימ' לר' דהא מטלטלי דמתנ' גביא ר' מאיר, כדמוכח' בפ' נושאין על האנוס' [יבמות צ"ט ע"א], גבי מוכר אביו להגבות אמו כתובתה, דמוקי לה כר' מאיר דאמ' מטלטלי מישתעבדי לכתובה, אלמ' אלים כח יתומי' מכח מתנה, דמטלטלי דיתמי לא גביא אפי' לר' מאיר כדפרי', ומטלטלי דמתנה גביא, ומשמע הת' לכאורה דכת' נכסיו לבן, איירי בבריא ואפי' הכי גביא. ובעניינות' נר' דנוכל לדחות דהת' איירי בשגירשה, וא"כ הויא כמו מיניה דאמ' ליה לבן המקבל המתנה לא עדיפת מגברא דאתית מיניה, אבל ביתומים ייפו כחן חכמי', שהרי דמיניה אפי' מגלימ' דעל כתפיה, ואילו מטלטלי דיתמי לא משתעבדא לב"ח. ובפ' יש נוחלין [ב"ב קל"ג ע"א] משמע איפכא, גבי ההוא דהוה קא שכיב ואמרו ליה נכסיך למאן דילמא לפלניא, א"ל אלא למאן וכו', סבר ר' הונא למימ' משום ירוש' אלמנתו ניזונת וכו', א"ל השת' ירושה דאורית' אלמנתו ניזונת מנכסיו, מתנה דרבנ' לא כ"ש, משמ' אי הויא מתנה דאורית', כגון מתנת בריא אין ניזונת, אע"ג דמיורשין קמיתזנא, וכן משמע בפ' נערה שנתפתתה [כתובות מ"ט ע"ב], גבי כותב נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונות מהן, ופרש"י הואיל ואילו בניו הם ולא הוציאו מעות אלא מתנה בעלמא מיבעיא, ואע"ג דמתנה כמכר לענין דאין מוציאין האשה והבנות מהן, בפ' הנזקין [גיטין נ' ע"ב], דהויא כשאר משעבדי הת' הוא דאי לאו דעבד נייח נפשיה לא הוה יהיב ליה מתנה, אבל בנו ליכ' למימ' הכי ע"כ לש', א"כ משמ' הא אם נתנו לאחרים, אין ניזונין אלמ' יש כח למתנה להפקיע... מזונות טפי מירושה, ונ' דיש לדחות הנך ראיות, דלעולם יש כח בכתובה להפקיע... מתנה טפי מכח ירושה, כההיא דפ' נושאין, והא דנקט בפ' נערה מצי למימר לאו דוקא בניו, ה"ה לאחר, אלא משום דאיירי דניזונין ממטלטלי נמי, ודוקא מבניו ניזונת ממטלטלי, הא אם נתנן לאחר אינה ניזונת ממטלטלי, אבל ממקרקעי גביא מזונות אפי' אם נתנן לאחר, וההיא דפ' יש נוחלין נמי מציא למימ' דנקט מתנה דרבנן, דההיא דהויא כ"ש ונסיב לה מק"ו, אבל במתנת בריא דאורית', אי מק"ו לא מצי נסיב לה, מ"מ מכח ה"ה מיהא הוי. ומ"מ נר' שיש לדקדק, דאלימ' כח מתנה להפקיע מזונות וכתובה, טפי מכח יורשין. והר' שמעון מיונבילא דיקדק אותו מהא דאסיקנ' בפ"ק דב"מ [י"ב ע"ב], דשטר שיש בו אחריות נכסים לא יחזיר אפי' בשחייב מודה, דחיישי' לפרעון ולקנוניא, ושטר שאין בו אחריות נכסי' יחזיר דלא גבי ממשעבדי, ואי גבי מן המתנה אמאי יחזיר, ליחוש שמא נתן ממקרקעותיו לאחר, וקאתי לגבות ממנו בהאי שטרא, אלא ודאי לא גבי, אלמא דממתנה לא גבי, ואפי' הכי גבי מיורשי', דלא גרע האי שטרא ממלוה על פה, ופסק' בס"פ גט פשוט [ב"ב קע"ה ע"ב], מלוה על פה גובה מן היורשין. ויש נפקותא גדולה בדבר זה, שאם היה כח יורשי' אלים מכח מתנה, כמ' שהיה משמ' לכאורה בההי' דנושאין על האנוסה, א"כ בזמן הזה שתיקנו הגאוני' שכתובה ומזונות גבי ממטלטלי דיתמי, וחתמ' בעזקתא דריש גלותא ובעזקתא דראש ישיבה ככתו' בכתב רב שרירא גאון, כ"ש דגביא ממטלטלי דמתנה אפי' דאורית' כגו' מתנ' בריא, אבל לפי מה שפי', דכח מתנה אלים, מצי' למימר נהי דתקנוהי הגאוני' דתגבי ממטלטלי דירושה, מ"מ מטלטלי דמתנה לא גביא, ולא מיבעיא אם נתן האב לא גביא, אלא אפי' נתנו יתומי' נמי לא גביא, אע"פ שנשתעבדו בשעת מיתתו קודם נתינתה, כדאשכח' בפרק מציאת האשה [כתובות ס"ט ע"א], גבי אחין ששיעבדו דאין מוציאין למזונות, אע"ג דאם לא שיעבדו היתה ניזונת מהם, ומיהו ממתנת שכיב מרע דרבנ' היתה גובה, מההוא ק"ו דיש נוחלין [ב"ב קל"ג ע"א], השתא בירושה דאוריית' אלמנה גובה כתובתה ממטלטלי מחמת תקנת הגאוני', מתנת שכיב מרע דרבנן לא כ"ש. ולפי מה דפרי' דההיא דפ' נושאין, איירא במתנת שכיב מרע, א"כ היאך הוי משמ' משוחרר הבן לקנות הנכסים, הא מתנ' ש"מ לא חיילא אלא לאחר מיתה, ואין גט לאחר מיתה, וי"ל כדמסקי' בפ"ק דגיטין [ט' ע"א], דנכסים לא קנה, אבל העבד בן חורין הואיל ויצא עליו שם בן חורין, אי נמי נוכל לומ' ששיחרר הבן בבריאות, או כתב לו מעכשיו, אבל מתנת הנכסים הויא מתנ' ש"מ כדפ' לעיל. אי נמי נוכל לדחות, ההיא דנושאין לגמרי בשגירש את אשתו, ובבריא היתה המתנה לבן, וגם הגט, הילכ' מיניה גביא אף ממטלטלי לר' מאיר, א"כ גם ממתנה גביא דלא עדיף מקבל מתנה מגברא דאתי מחמתיה, אבל היתומין היורשין כמה כוחות נתנו חכמים ליתומין יותר מלאבוהון, כגון מטלטלי דיתמי לא משועבדי לב"ח, ואילו מיניה אפי' מגלימ' דעל כתפי. הר' יקר הלוי, אמנם קש' לי א"כ עדיפ' מתנ' ש"מ ממתנ' בריא לפי זה דממתנ' בריא גביא דהוי כנותן ולא עדיף מיניה דגביא אפי' מגלימ' דעל כתפי ואילו במתנת ש"מ לא גביא.
